ברנר זננהונד - כל מה שרציתם לדעת על הכלב
הברנר זננהונד הוא כלב עבודה רב תכליתי מאדמות החווה של שווייץ. הם פותחו לעדרי בקר, למשוך עגלות ולהיות כלבי שמירה. הם אחד מארבעה סוגים של כלבי הרים שוויצריים, והיחיד עם שיער ארוך.
הורים מתחילים לחיות מחמד עשויים להימשך לאופי הידידותי, האינטליגנציה והאופי המאומן ביותר של גזע זה. עם זאת, הורים מתחילים צריכים להיזהר. גודלו של הברנר והאנרגיה הגבוהה שלו עלולים להקשות על הטיפול. בגלל גודלם, הם סובלים משהייה ממושכת בדירה. דבר זה עלול לגרום לריור בכמויות גדולות.
כלבים מגזע זה הם כלבי שמירה נהדרים, אבל זה גם אומר שיש להם נטייה לנבוח - וחזק. הם עשויים לרצות לרדוף אחרי חיות קטנות למרות שהם עדינים למדי כאשר הם בשלים לחלוטין ומאומנים כראוי.
היסטורית הגזע
סביר להניח כי הברנר עובד בחוות שוויצריות כבר יותר מ -2,000 שנה. הם אחראים בשקט על חוות קטנות בהרי האלפים, שם הם שולפים עגלות, מלווים בעלי חיים, עומדים ושומרים על החזקה ומשמשים כבני לווייה נאמנים לבעליהם.
בשנת 1888 רק 36 אחוזים מאוכלוסיית שוויץ עבדו בחקלאות, והצורך הלך והתמעט עבור כלב חזק שיכול לרעות בקר ולמשוך עגלה מלאה בסחורות.
אולם בשנת 1899 השוויצרים התעניינו בשימור גזעי הילידים שלהם והקימו מועדון כלבים בשם ברנה. החברים כללו מגדלים של מגוון כלבים גזעיים.
בשנת 1902 הגזעים עשו צעד גדול קדימה במספר אירועים: בתערוכת כלבים בינלאומית שהתקיימה בברן, מועדון הכלבים השוויצרי נתן חסות לשיעור "כלבי רועים" שוויצרים, שכלל את כלבי ההרים.
זו הייתה גם השנה הראשונה שבה כלבים אלה כונו "ברנז'ה".
ובאותה שנה, מועדון המלונה השוויצרי הכיר בכלב ההרים של ברנזה כגזע.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, תצוגות כלבים וגידול תפסו מושב אחורי למאמצי המלחמה.
אך לאחר המלחמה, הברנרים הראשונים יוצאו, תחילה להולנד ולאחר מכן לארצות הברית - אם כי הגזע טרם הוכר על ידי מועדון המלונה האמריקני.
בשנת 1936, שני מגדלים בריטיים החלו לייבא את הברנר, והמלטה הראשונה של גורי ברנר נולדה באנגליה.
כמו כן בשנת 1936 ייבאה כלביית גלן-שואו בלואיזיאנה נקבת ברנר משוויץ.
בתחילת 1937, מועדון המלונה האמריקאי שלח לגלן צל מכתב ובו נאמר כי כלב ההרים של ברנה התקבל כזן חדש במעמד הפועלים.
מלחמת העולם השנייה שוב קטעה את התקדמות הגזע מחוץ לאדמת מולדתו, אך לאחר 1945 התחדש הייבוא והרישום בארצות הברית.
בשנת 1968 הוקם מועדון כלבי ההר של ברנז'ה באמריקה, בו היו 62 חברים ו -43 ברנרים רשומים.
שלוש שנים לאחר מכן היו במועדון יותר מ -100 חברים.
בינתיים, הגזע, שנעלם באנגליה במהלך מלחמת העולם השנייה, הוצג מחדש בבריטניה.
מועדון כלבי ההרים של ברנז'ה של אמריקה הפך למועדון חבר ב- מועדון המלונה האמריקאי בשנת 1981.
בשנת 1990 אימץ מועדון המלונה האמריקאי את תקן כלבי ההר של ברנז'ה הנוכחי.
תכונות הגזע
אצל זכרים, גובהם בממוצע 60 עד 80 ס"מ ומשקלם 35 עד 55 ק"ג.
אצל הנקבות הגובה נע בין 60 עד 70 ס"מ ומשקלן 30 עד 45 ק"ג.
כלבים מהגזע עשויים להיות קטנים יותר או גדולים יותר.
תוחלת חיים של כלבי הברנר 8-13 שנים.
אופי הגזע
הברנר הוא כלב אוהב, אינטליגנטי וערני.
הם גם עדינים, רגועים וסובלניים.
הם אוהבים להיות עם המשפחה ומשגשגים כאשר הם נכללים בפעילות המשפחתית.
גודלם הגדול הוא אחד המאפיינים הבולטים ביותר, וכמובן שאימון מוקדם הוא חיוני כדי ללמד אותם כיצד להתנהג נכון בבית ועם אנשים.
הברנר מתבגר לאט, ומגיע לגודל הבוגר הרבה לפני שהם מגיע לבגרות נפשית.
הברנר מגן על המשפחה, אך בדרך כלל אינו תוקפני.
הם יכולים להיות מרוחקים עם זרים ובדרך כלל קצת ביישנים, ולכן חשיפת גור ברנר למגוון רחב של אנשים, בעלי חיים ומצבים שונים היא חשובה וחיונית.
הגורים עם מזג נחמד הם סקרנים ושובבים, מוכנים לגשת לאנשים שיחזיקו אותם.
חשוב מאוד בגיל הגורות לחסוף אותם נכון, בין אם זה לקיחה לפארקים, הפגשה עם אנשים אחרים, לקיחה לחנויות וטיולים ועוד..
היא חשובה מאוד על מנת למנוע ממנו נטייה לאגרסיביות כשהוא גדל.
טיפול וטיפוח
ברנרים אינם מתאימים לחיי דירה.
בית עם חצר גדולה ומגודרת היטב הוא הבחירה הטובה ביותר.
מכיוון שהברנר הוא כלב עבודה, יש להם הרבה אנרגיה.
בנוסף למשחק בחצר, הם זקוקים למינימום של 30 דקות של פעילות גופנית נמרצת מדי יום!
פי שלוש מהזמן הזה, שומרת על הכלב חזק ובמצב ספורטיבי מצוין.
עם הפרווה העבה והיפה שלהם, הברנר מתאים באופן טבעי לאקלים קר.
הם אוהבים לשחק בשלג.
לעומת זאת, בגלל פרוותו השחורה וגודלו הגדול, הם נוטים לקבל מכות חום.
לא רצוי לתת להם להתאמן במאמץ כשחם מאוד, הגבילו את הפעילות הגופנית לשעות הבוקר המוקדמות או הערבים, כשקריר יותר.
בנוסף, הפרווה העבה דרושה תחזוק- מקקלחת בעזרת שמפו ומרכך אחת לכמה זמן, תספורת בעזרת מכונת תספורת לכלבים.
שימרו עליהם קרירים בחום היום, בבית עם מאווררים או מזגן, ובחוץ בצל או במלונה איכותית, וכמובן ליד כלי מים טריים.
רצוי לנקוט בזהירות מיוחדת אם אתה מגדל גור ברנר.
כמו כלבים רבים מגזע גדול, ברנר גדל במהירות בין הגילאים ארבעה לשבעה חודשים, מה שהופך אותם לרגישים ולהפרעות בעצמות, ולפעמים לפציעתם.
הם משגשגים כשיש להם אוכל איכותי ודל קלוריות שמונעת מהם השמנה.
מבחינת ניקיון הם לא דורשים יותר מידי, ניקיון הפה בעזרת משחה ומברשת או מי פה או צעצוע דנטלי, ניקיון אוזניים, וגזירת ציפורניים.
סיכום
אם אתם מחפשים כלב משפחה עדין וחברותי, אחד שנהנה מפעילות גופנית ויש לכם חצר גדולה ומרחב מחיה מספיק בשבילו, הברנר זננהונד הוא הכלב בשבילכם!
